הדירה של גלית ועידו
הדירה הזו התחילה עם חלל ציבורי שהיה מחובר פיזית, אבל מנותק לגמרי בתחושה. המטבח והסלון ישבו זה ליד זה, אבל לא דיברו אחד עם השני. כל אזור הרגיש עולם נפרד, עם שפה אחרת, עומס אחר, וקצב אחר.
המטבח הישן היה פונקציונלי, אבל עייף. ארונות בהירים אך מיושנים, חיפויים ישנים, משטחי עבודה שחוקים, ותאורה קרה שלא החמיאה לחלל ולא החזיקה אותו לאורך היום.
הכול עבד, אבל שום דבר לא הרגיש נעים. בסלון הייתה תחושה של כבדות. ריהוט מסיבי, צבעים שלא התחברו זה לזה, הרבה פריטים קטנים, והרבה רעש בעיניים.
במקום חלל שמזמין לשבת, לארח, או פשוט לנשום, התקבלה תחושה קצת סגורה וקצת מבולגנת, גם כשהבית היה מסודר.
הבקשה של הלקוחות הייתה מאוד ברורה: לעשות סדר, להכניס אור, ולגרום לחלל הציבורי להרגיש רגוע, פתוח, ומאוחד, בלי להפוך את הבית לקר או מנוכר.
מעצבת:
סוג פרוייקט:
תקופה:
שם לקוח
אסטרטגיה:
תאריך ביצוע:
תיאור העיצוב
תפיסת העיצוב
כאן נבנתה האסטרטגיה של הפרויקט: מינימליזם רך, סקנדינבי חמים, הרבה אור טבעי, ושפה אחת ברורה שעוברת בין המטבח לסלון. המטרה לא הייתה לייצר “וואו” רגעי. המטרה הייתה לייצר שקט. חלל שנעים להיות בו ביום יום, כזה שלא מתעייף אחרי שבוע. לכן נבחר בסיס בהיר מאוד, קירות נקיים, חומרים טבעיים, וטקסטיל רך. עץ בהיר נכנס כדי להוסיף חמימות, ונגיעות מתכת עדינות בגופי התאורה ובפרזול נתנו דיוק ואלגנטיות, בלי להכביד. כל החלטה נבחנה דרך השאלה, האם זה מרגיע את העין, והאם זה משרת את החיים בבית.
החלל הציבורי, סלון ומטבח
העבודה המרכזית בפרויקט הייתה להפוך את המטבח והסלון לחלל אחד שמרגיש שלם, אבל עדיין ברור ומסודר. במטבח נבנתה שפה חדשה, בהירה ומודרנית. ארונות בגוון בהיר ונקי, קווים ישרים, פרזול עדין, ומשטח עבודה בהיר שמחזיר אור ומאיר את כל האזור. החיפוי נבחר במראה רגוע ונקי, כזה שמלווה את העין ולא גונב תשומת לב. האי במרכז החלל קיבל תפקיד מפתח. הוא מגדיר את אזור המטבח בלי לסגור אותו, משמש כמשטח עבודה אמיתי, מקום ישיבה יומיומי, ונקודת חיבור טבעית בין מי שנמצא במטבח למי שיושב בסלון. זה האלמנט שעשה את המעבר בין האזורים רך, ברור, ונכון. התאורה במטבח תוכננה בשכבות. תאורה כללית שמאירה את כל החלל, וגופי תאורה תלויים מעל האי שמוסיפים עניין, עומק, ואווירה, בלי להעמיס. בסלון המטרה הייתה לעשות סדר ולהוריד משקל. נבחר ריהוט בקווים נקיים, מזנון עץ טבעי ונמוך שמכניס חמימות אבל לא משתלט, ושולחן סלון פשוט שמחזיק את האזור בלי להכביד עליו. הספה נבחרה בגוון עמוק אך רגוע, כזה שמכניס אופי, אבל עדיין משתלב בשקט הכללי של החלל. שטיח בגוונים טבעיים מגדיר את אזור הישיבה, ונותן תחושת בית, בלי לייצר עומס ויזואלי. גם כאן התאורה משלימה את הסיפור. גופי קיר עדינים, תאורה כללית רכה, והרבה שימוש באור טבעי דרך החלונות הגדולים, שהפכו לחלק פעיל בעיצוב ולא רק לאלמנט טכני. וכך, במקום חלל אחד גדול שמרגיש מפוזר, נוצר חלל אחד גדול שמרגיש מדויק.
מה בעצם השתנה בחלל
לפני, המטבח והסלון היו פשוט שני אזורים ליד זה. אחרי, הם הפכו למערכת אחת, עם שפה אחידה, זרימה ברורה, ותחושת סדר. העומס ירד, האור נכנס, והחלל התחיל לעבוד עם הדיירים ולא נגדם. יותר נעים לבשל, יותר נעים לשבת, ויותר קל לארח. זה לא שינוי של סגנון בלבד. זה שינוי של חוויה.
[4]
חדרים
[119m2]
גודל דירה
[32m2]
גודל סלון
[16m2]
גודל מטבח
התוצאה
בסוף התהליך, החלל הציבורי הפך להיות הלב האמיתי של הבית. מואר, רגוע, מחובר, ומדויק. בלי דרמה, בלי הצגות, ובלי טרנדים שייעלמו. פשוט חלל שנעים לחיות בו. בית שנכנסים אליו, ומרגישים מיד שהכול במקום.