דירת גן של אורי ושרון
כשהלקוחות פנו אליי, הם כבר חיו בדירת הגן. על הנייר, הכול היה שם חלל ציבורי גדול, יציאה לגינה, מדרגות שמחברות בין מפלסים, ואפילו אור טבעי לא רע. אבל בפועל, הבית לא הרגיש נעים.
הסלון היה עמוס וכבד, עם ריהוט מיושן שתפס את החלל במקום לשרת אותו. המטבח היה סגור בתחושה שלו, מנותק מהסלון ומהחוץ, והמעבר בין הבית לגינה כמעט ולא הורגש.
החלל הציבורי היה גדול, אבל לא ברור. לא הייתה זרימה טבעית, לא הייתה חלוקה נכונה, ובעיקר לא הייתה תחושת שקט. הבית לא הזמין לשהות בו, לא לאירוח ולא ליומיום.
הבקשה שלהם לא הייתה “לעצב מחדש”. היא הייתה הרבה יותר פשוטה והרבה יותר עמוקה –
להרגיש בבית.
מעצבת:
סוג פרוייקט:
תקופה:
שם לקוח
אסטרטגיה:
תאריך ביצוע:
תיאור העיצוב
הרקע לפרויקט
כשהלקוחות פנו אליי, הם כבר חיו בדירת הגן. על הנייר, הכול היה שם – חלל ציבורי גדול, יציאה לגינה, מדרגות שמחברות בין מפלסים, ואפילו אור טבעי לא רע. אבל בפועל, הבית לא הרגיש נעים. הסלון היה עמוס וכבד, עם ריהוט מיושן שתפס את החלל במקום לשרת אותו.
המטבח היה סגור בתחושה שלו, מנותק מהסלון ומהחוץ, והמעבר בין הבית לגינה כמעט ולא הורגש. החלל הציבורי היה גדול, אבל לא ברור. א הייתה זרימה טבעית, לא הייתה חלוקה נכונה, ובעיקר לא הייתה תחושת שקט. הבית לא הזמין לשהות בו, לא לאירוח ולא ליומיום. הבקשה שלהם לא הייתה “לעצב מחדש”. היא הייתה הרבה יותר פשוטה והרבה יותר עמוקה להרגיש בבית.
תפיסת העיצוב
כבר בשלב הראשוני היה לי ברור שהמפתח בפרויקט הזה הוא חיבור. חיבור בין פנים לחוץ, בין סלון למטבח, בין עיצוב לאורח חיים. בחרתי לעבוד עם שפה עיצובית מודרנית וחמה, כזו שמבוססת על חומרים טבעיים, צבעים רגועים וקווים נקיים – אבל בלי תחושת קרירות או ניכור. בדירת גן, החוץ הוא חלק בלתי נפרד מהפנים. ולכן, כל החלטה תכנונית נבחנה בשאלה אחת פשוטה: איך הבית והגינה מדברים זה עם זה, ולא מתחרים. המטרה הייתה לייצר חלל פתוח, מאוורר וזורם, אבל כזה שיש בו הגדרה, סדר ותחושת עוגן.
תכנון המטבח
המטבח תוכנן מחדש מתוך הבנה שהוא אחד המרכזים החשובים בבית. לא רק מקום לבישול, אלא נקודת מפגש, אירוח ושגרה. בחרתי בקווים ישרים ונקיים, עם חזיתות בגוונים טבעיים ובהירים שמתחברים לשפה הכללית של הבית. האי המרכזי הפך לעוגן תכנוני – כזה שמחבר בין אזור הבישול לסלון, מאפשר ישיבה יומיומית, ומייצר קשר עין רציף עם שאר החלל. משטחי העבודה נבחרו בגוון רך וטבעי, עם טקסטורה עדינה שלא משתלטת, אלא משלימה. שילוב של אחסון סגור עם נישות פתוחות מאפשר שימוש נוח ביום־יום, בלי עומס ובלי בלגן ויזואלי. המטבח כולו תוכנן כך שגם כשהוא פעיל – הוא נשאר שקט.
עיצוב הסלון
בסלון היה חשוב לייצר תחושת רוגע.
אזור ישיבה ברור, מזמין ונוח, כזה שמרגיש כמו מקום לעצור בו רגע. הריהוט נבחר בקווים רכים, בגוונים חמים וניטרליים, שמאפשרים לחלל לנשום. הספה והכורסאות ממוקמות כך שהן פונות גם פנימה, לאירוח ולמשפחה, וגם החוצה – אל הגינה. שולחן הקפה והשטיח מגדירים את אזור הישיבה בלי להכביד, ויוצרים תחושת חמימות שמאזנת את גודל החלל. כל אלמנט נבחר מתוך מחשבה על שימוש אמיתי, לא רק על מראה.
הקשר לגינה
אחד האתגרים המרכזיים בפרויקט היה החיבור לגינה. לא רציתי שהיציאה החוצה תהיה “דלת”, אלא המשך טבעי של הבית. הבחירות העיצוביות בפנים נעשו כך שיתכתבו עם הירוק שבחוץ – בצבעים, בחומרים ובתחושה הכללית. התוצאה היא חלל שמרגיש פתוח, זורם, כזה שמטשטש את הגבול בין פנים לחוץ ומאפשר לבית להתרחב אל הגינה באופן טבעי.
תאורה ואווירה
התאורה תוכננה בשכבות, מתוך הבנה שהיא זו שמחזיקה את האווירה. שילוב של תאורה כללית, גופי תלייה ותאורה ממוקדת מאפשר התאמה למצבים שונים – יום, ערב, אירוח או שגרה. בשעות היום, האור הטבעי עושה את רוב העבודה.
בשעות הערב, התאורה החמה יוצרת תחושה רגועה, ביתית ומזמינה.
[5]
חדרים
[155m2]
גודל דירה
[35m2]
גודל סלון
[18m2]
גודל מטבח
התוצאה
בסיום התהליך, דירת הגן הפכה לבית שמרגיש מחובר. מחובר לסביבה, מחובר לגינה, ובעיקר מחובר לאנשים שחיים בו. הסלון והמטבח עובדים יחד כחלל אחד ברור וזורם. הבית מרגיש פתוח אבל לא ריק, מעוצב אבל לא מתאמץ. זהו בית שלא מנסה להרשים. זה בית שמרגיש נכון, שקט ונעים – בכל יום מחדש.